אני מקנא

אני מקנא!

אני מקנא

בכל אלה שלא שומרים,

שיודעים לזרוק דברים.

הם זורקים עציצים ישנים,

ומדף מתקלף,

ומדפסת שכבר לא עובדת,

ורמקולים מזייפים,

וספרים שכבר לא יקראו,

ומפה מוכתמת.

הם זורקים

הם לא שומרים.

הם לא שומרים.

רגשות משומשים,

וקנאה דוקרת,

וזיכרונות עצובים

ומכתבים שסתם מעלים באוב.

ומילים פוגעות שמורה אמרה,

או צחוק מעליב שחבר צחק,

או מבט לא במקום מאבא.

הם לא שומרים האנשים האלה,

הם משחררים.

הם משחררים את כל מה שלא בשימוש,

את כל מה שעוצר.

תמיד יש להם מקום פנוי,

ושידה חדשה,

ומחברות לבנות,

וקיר מסויד,

ושירים לא מזייפים,

ומדפסת שמדפיסה רק דפים צבעוניים.

יום אחד אקח שק גדול

אניח בו את הכל

אשליך לאש

ונשאר שנינו אני ועצמי,

נסתכל איך האש אוכלת,

את הכל הופכת לאבק ואפר.

הרוח תעיף את הכל לכל הרוחות.

ואז נתקלח

נלבש חולצה לבנה

נהיה חדשים

נחייך בחום

ננשום לשוכרה

נחבק באהבה

ונצרח בשמחה

אהובי האביב

ברוך בואך

חג שמח אנשים טובים