.png)
תשמעו סיפור (קצת ארוך אבל נחמד)...
לפני הרבה שנים כשטיילתי בהודו, הגעתי לאיזו עיירה קטנה ויפה בצפון הודו בשם קסול, שמה אנשים אמרו לי " אתה חייב ללכת לכפר בשם קריגנגה"
מה יש שם?
מעיינות חמים טבעיים.
מה עוד?
זהו. אבל אתה חייב ללכת,
יאללה, אלך לשם.
השארתי את הדברים בקסול, ארזתי תיק קטן, וחשבתי לעצמי נלך יומיים שלושה ונחזור.
לקחתי אוטובוס, פגשתי כמה ישראלים, אתם גם הולכים לקריגנגה? סבבה, נלך יחד.
הגענו לנקודת העלייה למקום ומשם התחלנו לטפס.
עכשיו, רק שתבינו,
אי אפשר להגיע לכפר הזה באוטובוס או בשום כלי תחבורה, רק עלייה רגלית במשך כחמש שעות,
כלומר, כ-ל מה שמגיע לכפר הזה, מבחינת אוכל, ציוד , כלים וכל השאר, הכל רק בעזרת פורטרים (סבלים) וחמורים שמעלים את הכל למעלה, משהו הזוי.
אז צעדנו במשך כמה שעות עם נוף מהמם , ונחל, ושדות של קנביס מסביבנו, הכל יפיפה ביותר.
הגענו לכפר,
לא יודע איך זה היום,
אבל אז, הכפר היה בנוי מכמה ביקתות לאורחים, עוד מבנה שמשמש כאשרם, שתי מסעדות קטנות שהכינו את כל האוכל על מדורה, ועשו מאכלים בין הכי טעימים שאכלתי בחיי, וזהו.
רגע, נקודה למחשבה,
היו שם שתי מסעדות, אחת, שעשתה אוכל טעים-בסדר,
והשנייה , היה שם איזה טבח על, שכל מאכל שהכין, מחביתה, פיצה ועד רולים של שוקולד, הכל כאמור על מדורה ומטבח שדה מאולתר,
הכל, אבל הכל, היה ממש ממש טעים!
יום אחד ישבנו לארוחת ערב כמה שעות, אכלנו כמעט את כל התפריט כי הכל היה טעים ביותר.
כלומר, יש טבח בחסד עליון שיכול להיות שאם הוא היה נמצא במקום אחר בכדור הארץ, הוא היה הופך להיות שף ממש ממש מפורסם ומוערך , במקום זה הוא מכין ארוחות גורמה באיזו נקודה נידחת בהודו ואף אחד לא מכיר אותו, לא משנה כמה כשרון שיהיה לאדם, הוא עדיין חייב הרבה מזל בשביל להצליח.
טוב, נמשיך בסיפור...
אז קיבלנו איזו בקתה קטנה, אין מיטות, רק כמה שמיכות שפורשים על רצפת העץ שישמשו כמזרן, עוד כמה שמיכות להתכסות , יש בביקתה תנור, כי כמעט כל לילה יורד גשם שם,
שירותים וחשמל ברור שאין,
הכל בטבע.
זהו.
אה ממה ממה
הכפר נמצא 3000 מטר מעל פני הים, כלומר מאוד גבוה.
העננים שם הם בגובה העיניים, הנוף מהמם . רק ירוק וירוק ונחלים וטבע עוצר נשימה ביופיו.
ויש שם מעיינות מים חמים טבעיים, שהמקומיים הנחמדים עשו מהם בריכה יפה ומסודרת והמים משם זורמים בנחלים קטנים , ליד הבקתות.
ומה עושים שם כל היום אתם שואלים?
כלום!
אבל כלום!
רק בוהים בנוף, ומתלבטים לאן ללכת, האם למסעדה או למעיינות החמים.
וככה כל היום יושבים בוהים בנוף, שקט מופתי, מדברים , צוחקים, ומתלבטים.
לפעמים מישהו היה קם פתאום, ואז הייינו מסתכלים עליו במבט כזה של "מה קמת??, תשב, אתה מלחיץץץ, תעשו לו גוינט ירגע...
נסעתי ליומיים שלושה, אבל יותר משבוע נשארתי שם לא יכולתי לעזוב את המקום המהפנט הזה.
כל לילה היינו יושבים בבקתה , נרות דולקים, התנור מחמם, יושבים ורק צוחקים,
ואז באמצע הלילה היינו עולים קצת בהר עם פנסים והולכים לברכות המים החמים,
והכל מסביב חשוך, אבל ממש ממש חשוך,
אפילה מוחשית,,
אין בדל של אור.
וככה היינו יושבים בתוך הבריכה הרותחת, כשעלטה מוחלטת מסביבנו ומליון כוכבים מעלינו.
היה פעם ששכבתי על שפת הבריכה ופשוט צעקתי, אאאההההההה,
תראה איפה אתה נמצא???????????
אלפי קלומטרים מהבית, על צלע של הר נידח בהודו, ואתה בוהה בשמיים.
מכירים את זה שאתם נמצאים במקום שלא חשבתם שאי פעם תהיו בו, או שרק חלמתם שתהיו בו, ואז פתאום אתם נמצאים בו, ואתם פשוט בהלם מזה??..
אז זה זה.
ככה הרגשתי.
חוויה שמימית.
ואז פעם אחת, מישהו שם בתוך איזה חריץ בסלע נר קטן,
נר קטן.
והנר הזה הפיץ אור, בין כל העלטה המוחלטת הזאת, הנר דלק , והוא עשה אור, פשוט האיר,
היה לו חוצפה לנר הזה, כי יש עלטה מוחלטת מסביב, והוא בשלו , מאיר.
וחשבתי לעצמי. כמה כח יש לנר הזה...
כמה כוח הוא יכול להכניס בלב האדם, כמה אופטימיות, כמה תקווה.
הנר הקטן הזה, נכון שהוא אפסי מול כל החושך שעוטף אותו, אבל עדיין היה בו כוח להכניס תקווה ושמחה בלב הרואים אותו.
כשחזרתי לביקתה, כבר כתבתי שיר "מה כוחו של נר קטן בלילה אפל"...
לאחר כשבוע חזרתי לקסול ומשם המשכתי את הטיול, אבל את החוויה הזאת המופלאה הזאת שנקראת קריגנגה, לעולם לא אוכל לשכוח.
אנשים טובים
לא בכדי החג הזה דווקא בחורף, כי זאת התקופה שאנשים נמצאים בבית, פחות בחוץ, איש איש לביתו במיוחד בתקופה הזאתי.
ולפעמים אנשים עלולים לשקוע בטיפת עצבות או דכדוך, אז בדיוק בגלל זה, נועדו הנרות הדולקים, ובדיוק בגלל זה אנחנו מחוייבים לשים אותם כלפי החוץ, כלפי הרחוב, שכולם יראו נרות דולקים, שיכניס בתוכם אופטימיות, שמחה, חיוך, תקווה ואמונה.
שכולנו עם אחד, נר אחד, חנוכייה אחת, וידוע שאם אנחנו מאוחדים, שום דבר שבעולם לא יכול עלינו.
אז שיהיה לכולכם חג של שמחה, חג של אמונה, חג של נר דולק אפילו שהכל מסביב לפעמים נוטה בעלטה.
נר אחד מאיר יכול להאיר את השממה.
חג שמח אנשים טובים
אוהב אתכם
שי
נ.ב
שנים לפני שנסעתי להודו ראיתי תוכנית טלויזיה על פסטיבל בהודו, שבו יש אנשים שהם סוג של נזירים שנקראים באבא או סאדהו, שהם פורשים מהנאות בחיי העולם הזה ומקדישים את עצמם ליוגה\ סיגוף\ הליכה, כל באבא וההקדשה שלו לחיי הרוח בלבד.
ובפסטיבל הזה מראים איך הם מורחים את הגוף שלהם באפר של מדורה. באותו רגע חשבתי לעצמי , וואוו, איזה סוגי חיים יש בעולם, סוג חיים שלעולם כנראה לא אפגוש.
באחד מן הימים בקריגנגה, איזה זוג שאל אותי אם אני רוצה להצטרף לבקר באבא שחי באזור,
יאללה, למה לא.
הגענו לאיזה באבא שחי בתוך מערה, כן, ככה הוא חי, בתוך מערה.
התחלנו לדבר איתו, הוא סיפר לנו סיפורים על חייו ובין לבין, הראה לנו אלבום צילומים שלו.
ובין הצילומים אני רואה אותו מרוח באפר, כששאלנו אותו לגבי זה, אז הוא סיפר על המסורת הזאת למרוח את הגוף באפר,
באותו רגע נזכרתי בתוכנית הטלויזיה ההיא שראיתי,
וכמה חשבתי לעצמי, לשעולם אני לא אפגוש את סוגי החיים האלה, אבל מי היה מאמין, אני כאן עכשיו, יושב בתוך מערה ומדבר עם אחד מהם.
חייכתי לעצמי אותו רגע, חיוך סיפוק, חיוך של "מי היה מאמין...."
אנשים טובים ,תאמינו, שעוד מלא דברים מיוחדים יפים ומפתיעים לטובה עוד יקרו לכם בחיים.
רק דבר אחד קטן וחשוב. תשימו לב אליהם, תתנו לדברים האלה לעבור בעדכם, בתוככם. ולא לידכם!
תאמינו, כי קסמים קורים
אוהב ומחייך
שי
זה השיר...
מה כוחו של נר זורח בלילה אפל?..
מדליק הלילה
מבריח העלטה
נותן בלב תיקווה
נר לוחש בלילה שקט
צללים מעיר
צורות מפיק
את שחור העולם מאיר.
נר קטן בלילה אפל
מעודד את התחושה
להמשיך הלאה
ולא להידרדר
Comments